בעל עסק לברי מים עשה שימוש ברשימת הלקוחות של שטראוס, שכללה את המחיר ששטראוס הציעה לאותם לקוחות, על מנת להציע להם הצעות אטרקטיביות יותר מאלה שהציעה שטראוס.
בית המשפט קבע, כי רשימת הלקוחות היא בגדר סוד מסחרי, וכי פעולות בעל העסק עולות כדי גזל סוד מסחרי. החוק מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. עם זאת, ההגדרה עשויה להשתנות ממקרה למקרה. רשימת לקוחות עשויה להיחשב לסוד מסחרי, ככל שיש בה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות, וכאשר נדרש מאמץ מיוחד לשם גיבושה, כך שיש יתרון בניצולה. הפרה של זכות הסודיות ביחס לסוד מסחרי יכולה להתבצע בארבעה מישורים חליפיים: נטילה בלתי מורשית של המידע באופן פסול; העברה פסולה של המידע לצד שלישי; שימוש בסוד המסחרי- ניצול המידע; קבלת המידע באופן בלתי מורשה. כאן, רשימת הלקוחות כללה מעבר לשמות הלקוחות ומספרי הטלפון שלהם, גם נתונים נוספים לרבות המחיר אותו התחייבו לשלם לשטראוס, באופן המקנה לה מעמד של "סוד מסחרי", ומאחר ובעל העסק ניצל את המידע על מנת להציע ללקוחות פוטנציאליים הצעות מחיר אטרקטיביות יותר, פעולותיו עולות כדי גזל סוד מסחרי.