שני גורמים יזמיים התקשרו ביניהן בהסכם להקמת פרויקט לחיזוק שני מבני מגורים במסגרת תמ"א 38. לאחר שהפרויקט לא צלח, טען האחד שהשני אחראית לנזקים מחמת הצגת מצגי שווא בקשר לרווחיות הפרויקט והיתכנותו.
בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי לא קיימת אחראיות לכשלון הפרויקט. מצגים מחייבים במסגרת הסכם הם אלה העוסקים בתיאור של עובדות בעבר או בהווה או הצהרות לגבי נתונים קיימים. לעומתם, אמירות ומצגים שהם בגדר חיזוי העתיד, הערכה או הבטחה לעתיד, לרבות תוכנית עסקית עתידית, אינם בגדר מצג שווא שכן מדובר בתחזית עתידית, הערכה או סברה. צד עסקי הנכנס להסכם לא יכול לסמוך בעיניים עצומות על מצגים של הצד שיכול והיו אופטימיות, ונדרש לבצע בדיקות עצמאיות אובייקטיביות לגבי היתכנותו של פרויקט, הן מבחינה תכנונית והן מבחינה כלכלית, ביחוד כאשר הוא היחיד שנושא בעלויות הכספיות. כאן, המצגים אשר נטען כי היו מצגי שווא הינם מצגים עתידיים, אשר לא ניתן לראותם כמחייבים. בנוסף, נראה כי הייתה הסתמכות באופן עיוור על המצגים ללא ביצוע בדיקות עצמאיות אובייקטיביות לגבי נכונותם למרות שהגורם שטוען לנזק היה היחיד שהשקיע כספים בפרויקט. הטעות שנעשתה היא טעות בנוגע לכדאיות העסקה, שהיא טעות ביחס לסיכון שצד להסכם נטל על עצמו - ועל כן מעת שנטל על עצמו את הסיכון, אינו יכול להתנער ממנו ואין מקום לחייב את השני בנזקים שנגרמו עם התממשות הסיכון כאמור.