מפיץ מזון תבע ספק בגין ביטול ההסכם עימו וטען כי ההסכם היה אמנם בעל פה אך סוכמה ביניהם בלעדיות. בית המשפט קבע כי הסכם הפצה לא דורש כתב אך קשה להוכיח בלעדיות ללא מסמך בכתב.
החוק קובע תקופת הודעה מראש לביטול הסכם סוכנות אך לא קובע תקופה כזו במקרה של הסכם הפצה. סוכן מסחרי ("commercial agent") הוא מי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק. להבדיל, מפיץ ("distributor") הוא סוחר עצמאי בעל עצמאות משפטית, הקונה את המוצרים מהיצרן (או מהספק) על חשבונו הוא ומוכר אותם בשמו הוא. הרווח (או ההפסד) שלו הוא ההפרש בין מחיר הקנייה (שהוא מקבל בהנחה) לבין מחיר המכירה. הוא נושא בסיכון הפינאנסי של עסק ההפצה.
בכל מקרה, מפיץ שאין לו בלעדיות לא זכאי כלל לתקופת הודעה מראש על ביטול זכות ההפצה. אין די בכך שבפועל מפיץ רכש כמות מוצרים מינימאלית ראשונית מהספק והיה היחיד שפעל למכירה בתקופה מסוימת אלא נדרש שהמפיץ יעמוד במחויבויות שחלות על מפיץ בלעדי כהתחייבות לרכישה מינימאלית כל תקופה, דיווח על דרכי השיווק ואודות הלקוחות, ופיקוח ובקרה. במקרה זה אין מדובר במפיץ בלעדי וגם המפיץ הפר את ההסכם, שתי סיבות בגינן אין כל תקופת הודעה מראש נדרשת לביטול הסכם הפצה.