Caselaw

תיק אזרחי (ב”י) 62594-05-22 דנה שרי אלמוזנינו נ’ מירב נוי אברהם - part 4

May 5, 2026
Print

העדה, גב' אברהם:          אני מצטערת אין לי מה להגיד על זה, איך אני מצפה שהוא יקבל                              את הדירה? הוא רצה את הדירה בכל אופן, הוא רצה להשלים את                                   העסקה, אז איך הוא ציפה סליחה אז איך הוא ציפה, אין בעיה מה                              שאני אדע אני אענה.

עו"ד פרידמן:              אז את טוענת שמסרת את הדירה בשלב כלשהו?

העדה, גב' אברהם:          אחרת הוא לא היה משלם לי את הכסף, כן אני מבחינתי מסרתי.

עו"ד פרידמן:              מסרת או לא מסרת?

העדה, גב' אברהם:          מסרתי.

עו"ד פרידמן:              מתי מסרת?

העדה, גב' אברהם:          ביום שקיבלתי את הכסף, ב12.12"

[ראו עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 5-15].

  1. לעניין טענתה הרפה של התובעת להפרה יסודית של הסכם המכר עקב "קיומם של עיקולים" אצביע על כך שלטענה זו אין שחר דיוני שהרי בכתב התביעה כלל לא התבקשו סעדים הקשורים לכך [ראו סעיפים 3 ו- 24 לכתב התביעה], וממילא - משהעיקול השני הוטל רק ביום 4.11.21, משאופן הסרת העיקול הראשון הוסדר בהסכם המכר עצמו, משהשלמת העסקה והסדרת העניין התעכבה לא בשל כך אלא בנסיבות המתוארות בסעיפים 27-36 לעיל, ומשהעיקולים הוסרו במסגרת השלמתה - אף אין לטענה כבושה זו שחר משפטי.
  2. עוללות - אשאיר בצריך עיון את השאלה האם מכיוון ש"החזקה של נכס מבטאת מצב עובדתי של קרבה לנכס, במידה כזו ובנסיבות כאלה המתקבלות על ־ידי הסביבה כמספיקות כדי לבטא שליטה בנכס על ־ידי מניעתו מאחרים" [ראו, "החזקה", י' ויסמן, מחקרי משפט טו, תשנ״ט - 1999, עמ' 11], ומש"פרשנותו המקובלת של חוק המכר היא, כי החוק שלנו אינו דורש מסירה פיסית" [ראו ערעור אזרחי 188-84 "צור" חברה לביטוח בערעור מיסים נ' ברוך חדד, פ"ד מ(3)1 (1986)] - ניתן לראות בנתבעים כמי שביצעו בעין את חובת מסירת החזקה בדירה בנסיבות שנוצרו, ולא רק כמי שקיימוה בקירוב כאמור.

התביעה שכנגד - אילוץ בלתי נדרש:

  1. במכלול האמור לעיל לא מצאתי ממש גם בתביעה שכנגד, וזאת כפי שיפורט להלן.
  2. ראשית, היזקקות הנתבעים לייעוץ משפטי נוסף בשל הנסיבות החריגות שנוצרו וזאת עד להתאמת החוזה אליהן ולהשלמת העסקה, כפי המתואר לעיל, אינה מקימה עילה משפטית כנגד התובעת.
  3. שנית, קשה לראות באותה הוראה בהסכם המכר בדבר מסירת הדירה AS IS, כנורמה הסובלת פרשנות לפיה הקיפה מראש גם את מצבה של הדירה בעקבות נפילת חלק מהבניין והקימה בכך התחייבות של התובעת לקבלת החזקה בדירה גם במצב דברים זה [וראו גם הסייג היחיד הכלול בהוראה זו בדבר "בלאי טבעי וסביר"].
  4. שלישית, כמוסק לעיל התובעת קיבלה את החזקה בדירה בפועל, באמצעות קיום מקורב, ועל כן, בנסיבות החריגות שנוצרו עד להשלמת העסקה, אין מקום לחייב אותה בתשלום ריבית פיגורים עד למועד בו הושלמה לבסוף התמורה.
  5. אחרונה, הנתבעים הודו כי קיבלו תגמולי ביטוח בסך של 40,000 ₪ וייחסו קבלת תגמולים אלה גם לנזקיהם כתוצאה מהעיכוב בהשלמת הסכם המכר [ראו עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 35-37].

גמול התביעה:

  1. במכלול האמור לעיל נדחית התביעה. אף התביעה שכנגד דינה להידחות.
  2. משהתובעת היא שגררה את הנתבעים להליך בהגשת תביעה אבסורדית זו, ואלה נאלצו להתמודד ככל יכולתם, לרבות בדרך של הגשת תביעה שכנגד ובבחינת מידה כנגד מידה, עם מה שראו בו, כמצוטט מפיהם לעיל, "מקרה בוטה של חמדנות וניצול לרעה של הליכים משפטי" מצד התובעת, הרי שבהתאם למכלול העקרונות והתנאים המפורטים בסעיפים 151-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ועל פי האסמכתאות שהמציאו הנתבעים לעניין זה, לרבות העתק הסכם שכר הטרחה עם בא כוחם שעל פי לשונו אינו תלוי בהגשת התביעה שכנגד, תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,100 ₪.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ה, 25 יוני 2025, בהעדר הצדדים.

Previous part1234
5Next part