שתי בנות זוג שחיו ביחד במשך כעשרים שנה וגם גידלו יחד את בנה של האחד מנישואים קודמים. במהלך השנים ניהלו חשבונות בנק נפרדים וחסכונות נפרדים, כתבו צוואות בהן והתעורר סכסוך לגבי שלוש דירות שנרכשו במהלך השנים ונרשמו על שם אחת בלבד כאשר מימון הרכישה נעשה מכספים עצמאיים.
בית המשפט העליון קבע, כי חזקת השיתוף בנכסים עשויה לחול על כל בני זוג המנהלים אורח חיים של ניהול משק הבית המשותף וגידול הילדים, אף אם יכולים להינשא ובחרו מרצונם שלא להינשא ואף אם מיסדו את הקשר באמצעות טקס שאינו טקס דתי. חזקת השיתוף בין ידועים בציבור מעידה, במקרה הרגיל, על שיתוף בנכסים שנרכשו במשותף או כאלו שמשמשים את בני הזוג בחיי היום-יום, אך ניתן להביא ראיות, לרבות ראיות נסיבתיות, על כוונת שיתוף בנכסים אחרים שייכנסו גם הם תחת חזקת השיתוף. לכן במקרה זה הדירות ייחשבו כדירות משותפות.
בית המשפט ציין, כי בני זוג שמעוניינים להחריג את חזקת השיתוף או לקבוע יחסים רכושיים אחרים רשאים לחתום על הסכם יחסי ממון (שיאושר על ידי נוטריון, ככל שטרם נישאו, או על ידי בית המשפט).